fbpx

חיבורים

חיבורים

חברויות

אחד הדברים שאנחנו חוששים ממנו בתור הורים כשאנחנו שולחים את הילדים שלנו למסגרות, זה האם הם ימצאו חברים במהרה. יהיה להם כיף. ירצו להיפגש איתם אחר הצהריים?

וכך השנים חולפות להן והילדים שלנו מחוברים או לא מחוברים, לפעמים זה גם תלוי גיל, תלוי מי הילדים שסובבים אותם ואנחנו מצידנו משתדלים להוות עוגן ועזרה כשצריך. אבל תמיד חשוב להיות שם בשבילם. גם כשטוב וגם כשפחות טוב.

כאשר הילדים כבר "גדולים" והם עצמאיים לעצמם, כי הם הגיעו לגיל 18, זה לא אומר שהחששות שלנו פחותות. הם הולכים למקום לא נודע, מתוודעים למגוון רחב של אנשים שחלקם דומה להם וחלקם פחות, ושוב נשאלת השאלה – היצליחו להתחבר? 

כל הזמן אומרים שחברים שפוגשים בצבא, הם חברים לכל החיים.

לשמחתי, הוא מצא לו חברים מהרגע הראשון וכל מה שאומרים זה נכון. ההתלהבות שלו לספר לי עליהם היא מדבקת ואני כבר משתוקקת להכיר אותם בעצמי.

 

ברזלים
004

קשרי ברזל

גם הקשרים שבתוך המשפחה עצמה הופכים להיות קשרים הדוקים יותר. אם דקה לפני הגיוס הוא ואחיו רבו על כל דבר ודבר, עכשיו הגעגועים גוברים ויש יותר הבנה והכלה.

מאחלת לעצמי שימשיך כך לעולמים.

004

הגעגוע

הגעגוע לא חולף משבוע לשבוע, אבל הוא נהפך למין געגוע אחר. אם בהתחלה זה כאב, עכשיו אני יודעת שהימים חולפים מהר, וביום שישי אני אחכה לו שוב בתחנה, ושוב אתן ואקבל חיבוק חזק חזק.

 

ואכן, יום שישי הגיע ושוב חיכיתי לך בתחנת האוטובוסים, והחיבוק הוא חיבוק חזק והגעגוע נעשה טיפה יותר נסבל. ויש לנו את סוף השבוע להפיג קצת את הגעגועים, להשלים את החסר, כל מה שלא הצלחת לספר לנו במהלך השבוע, כי שעת הט"ש היא קצרה וצריך להספיק בה הרבה, ואני שומעת שאתה נהנה ואני נהנית איתך.

004

מהלך השבוע

אנחנו כבר כ-78 ימים בתוך מלחמת חרבות ברזל. ימים לא פשוטים, ימים מלאים ברגש. רגע אנחנו שמחים ומיד לאחר מכן אנחנו דומעים. אומנם אני אִמָּאשֶׁל חַיָּל שרק עתה התגייס, אבל ההרגשה היא שאני אמא של כל החיילים והחיילות שמשרתים בצבא, אם זה בסדיר ואם זה במילואים, והדאגה היא דאגה לכולם, וכל יום בשעה 6:00 בבוקר, הלב מתכווץ כאשר שמות הנופלים מתפרסמים והכאב הוא בלתי נסבל.  

גם החטופים והחטופות שנמצאים אי שם כל כך קרוב אלינו ויחד עם זאת כל כך רחוק מאיתנו, מרגישה שהם כבר בני משפחה שלי. אנחנו מכירים כבר את הסיפור של כל אחד ואחת מהם והלב נכמר.
גאה בכל ההורים, האחים, הנשים, הבעלים, שמחכים לשובם אם של החיילים/חיילות ואם של החטופים/חטופות.
שיגמר כבר ומקווה שנצליח לאחות את שברי הלב שלנו במהרה.
004

גאה בך ילד שלי

מחכה כבר לסופ"ש הבא שתגיע הביתה ואוכל לחבק אותך

נהניתם?
מוזמנים לשתף
10 תגובות
  1. אתי הגב

    בת דודה יקרה
    מאחלת לאסף שהשירות הצבאי יהיה רצוף בחוויות טובות ויחזור הביתה בשלום .
    ולך שהלילות יהיו קלים .
    שנשמע בשורות טובות. מתפללת שיחזרו כל החטופים הביתה בריאים ושלמים ושלא נאבד יותר חיילים.
    ושעם ישראל ידע ימים טובים יותר 🙏

  2. אורית הגב

    כמה רוגע ורגש בפוסטים שלך – מתרגשת ודומעת איתך

  3. שפרה הגב

    אוחתי
    כרגיל נוגעת ומרגשת
    אמן שיחזרו כל החטופים עוד היום
    ושנפסיק לשמוע הותר לפרסום 😥

  4. ורד הגב

    כתבת נהדר, אמיתי ומרגש.
    וכמה טוב שלאסף טוב.

השארת תגובה

אולי יעניין אתכם גם:

יום הורים

יום הורים

יום הורים אחרי 12 שנות לימוד, שבהן אחת למחצית זומנו לפגישה עם המחנכת יחד עם הילד לשמוע על התקדמותו במערכת

קרא עוד »
וואו אני

וואו אני –

פתאום קלטתי חודש ימים חלפו מאז שהתגייסת ואתמול בלילה נפל לי האסימון – אני אמא של חייל.  אחרי שיחת הטלפון

קרא עוד »
להיות שם בשבילו

להיות שם בשבילו

להיות אמא אחד הדברים הראשונים שאנחנו למדות כשאנחנו הופכות לאמהות, ששכחו לתת לנו את ספר ההוראות. או שפשוט אין דבר

קרא עוד »
לוגו של וואטסאפ
גלילה לראש העמוד