מתנת יום הולדת
יום הולדת הוא סיבה טובה לתת לעצמך מתנה. אם אנחנו לא נפנק את עצמנו, מי יעשה זאת? כמובן שיש את המשפחה, החברים אבל מי יודע הכי טוב מה אנחנו רוצים? כמובן שאנחנו.
בתחילת מרץ, כחודש לפני יום הולדתי, יום הולדת שהוא לא עגול במלוא המובן, אבל הוא בהחלט מספר מכובד – 55, שלחתי הודעה לרפי קורן ושאלתי אותו אם נוכל לקבוע מפגשים של אחד על אחד ללמוד את יסודות הצילום. את רפי פגשתי בסדנאות צילום שהוא העביר – אחת ביפו עוד בימי הקורונה, הייתה סדנא מהממת והשנייה בסדנת צילום בשווקים של חיפה.
ידעתי שאני רוצה ללמוד ממנו, בזכות הסבלנות, הידע, החיבור והרוגע שקורן ממנו. מורה מומלץ ביותר 🙂
למה דווקא יסודות הצילום
למה דווקא ללמוד את יסודות הצילום, הרי אני במילא כבר מצלמת תקופה, מצליחה להוציא תמונות מוצלחות, אנשים אוהבים אותן ולמען האמת גם אני.
באמת שאלה טובה. כאשר התחלתי לצלם בתדירות גבוהה במהלך הקורונה, בהתחלה עם הטלפון ואחר כך עברתי לצלם עם המצלמה ששכבה לה בארון ורק חיכתה שאגאל אותה מקורי האבק, קיבלתי הסברים מאחותי המהממת שלמדה צילום בעצמהוגם מאילן הדר, שהוא צלם מהמם, איך לתפעל את המצלמה, קצת על משולש הצילום ויצאתי לי לדרכי. התחלתי לצלם, הכי אינטואיטיבי שיש אבל כל הזמן הרגשתי שמשהו חסר לי. האסימון לא בדיוק מצא חור המתאים והרגשתי שאני צריכה לחדד לי עניין יסודות הצילום.
וכך, יצאתי לי לתור בעזרתו האדיבה של רפי את משולש החשיפה.
הכנות לקראת המפגש הראשון
יום ראשון בערב, 27.3.22 ואני מתכוננת לקראת הפגישה שלי למחרת עם רפי. מכניסה את הסוללה למטען, מוודאה שכרטיס הזכרון נמצא בתוך המצלמה והולכת לי לישון נרגשת מהיום למחרת.
מתעוררת, נפרדת מאחותי שבאה לבקר אותי, מכינה ארוחת צהריים לילדים, מחכה לשמוע מהמתבגר איך הייתה לו המתכונת בתנ"ך, מכינה את התיק עם המצלמה והעדשות ויוצאת בדרכי לפגישה הראשונה עם רפי – שיעור תיאורטי.
שעות אחר הצהריים, עדיין לא עברנו לשעון קיץ והשמש שוקעת לה בחן רב, אני, הנהגים מסביב, גלגל"צ ברדיו בדרכי לרפי.
מגיעה לכתובת שרפי שלח לי ודבר ראשון עוצרת להתפעל מהבית המהמם אליו הגעתי.
מתחילים את השיעור התיאורטי, למרות שאנחנו מכירים, הקדמה קצרה על שנינו וצוללים למטרה אליה הגעתי. בשיחת הכנה שהייתה לנו, רפי שאל על ארצה להתמקד, אני סיפרתי לו מה חסר לי וכך היה.
והנה, הגיע הרגע שצריך להוציא את המצלמה ולנסות להבין בלייב על משולש החשיפה ומה קורה?
גיליתי שהבאתי את כל הציוד הנכסף למעט הסוללה שנשארה ספונה לה במטען בחשמל בחדר העבודה שלי, תוהה לעצמה מה בדיוק היא חשבה לעצמה ששכחה לקחת אותי?
מסקנה? לחזור לבדוק את עצמנו שוב ושוב אם לקחנו הכל. במיוחד בגיל מופלג של 55, שהזכרון הוא כבר לא משהו 🙂
אם הייתי צעירה כמוהם, לא הייתי שוכחת שום דבר
מפגש שני
המפגש השני שלנו הוא כבר מפגש מעשי צילום של ממש. קבענו להפגש בשעון של יפו, לצלם קצת בשוק הפשפשים וגם קצת בטיילת עצמה. שוב, כולי נרגשת, מכינה את כל הציוד והפעם בודקת שוב ושוב שיש לי מצלמה, עדשות, כרטיס צילום ו… בהחלט, גם סוללה. הפעם הגיל לא שיחק לרעתי, בכל זאת, יום לפני יום ההולדת החליט שהוא מרגיש כמו בן 20 והצלחתי להגיע בשלום ליפו עם כל הציוד עלי.
הפעם אנחנו כבר אחרי שעון קיץ, החשכה יורדת קצת יותר מאוחר, ואנחנו הגענו בדיוק בזמן הנכון לצלם אור וצל. אני מבקשת מרפי חזרה על החומר הנלמד בשיעור הקודם, הפעם שיעור מעשי וכך אנחנו יוצאים לדרכנו בנבכי השוק כדי למצוא את הנקודה המתאימה בה משולש החשיפה, יהפוך למשולש אהבה ויפיק לי את התמונות המושלמות.
אנחנו מצלמים על מצב "A" במצלמה, זהו מצב שאנחנו בוחרים את הצמצם והמצלמה מתאימה את מהירות התריס בהתאם.
איזה כיף, אני כבר מתחילה לתפוס את הרעיון והפלא ופלא הוא גם משתרש לי עמוק עמוק, כך שאין מצב שאני אתן לו לברוח ממני.
בואו לעבוד איתנו – כך כתוב בשלט המואר. נכון שהתמונה היא לא התמונה הכי פוטוגנית, אבל היא בהחלט שירתה לי את המטרה של הלמידה. איך לתפוס את הרגע הנכון שהשמש בדיוק מאירה את מה שאני רוצה לצלם. היה עדיף אם השולחן היה יותר מסודר, אבל אי אפשר לצפות שהכל יהיה מושלם בחיים.
עשינו סיור בשוק הפשפשים, תפסנו לנו את האור והצל, תירגלתי את מה שרפי לימד אותי במפגש הראשון וחזר והסביר במפגש השני ויצאנו לדרכנו לטיילת של יפו. בדרך פגשנו כלה וחתן (ראו תמונה שלהם למעלה) מצטלמים, וכמובן גם אני ניסיתי את מזלי עם צילום של כלה וחתן גיליתי שאני פחות מתחברת לצילום הזה.
המשכנו הלאה, להפתענו פגשנו פחות אנשים ממה שציפינו ואז הבנו שאנחנו בתוך הרמאדן.
מכירים את האי נוחות להרים מצלמה ולצלם אנשים? ככה אני מרגישה בכל פעם שאני מסתובבת עם המצלמה. אבל, ראו זה פלא, יש אנשים שרואים אותך עם המצלמה ומבקשים להצטלם. זה מרגש.
ככה פגשנו לנו משפחה מקסימה – אמא אבא וילדה אחת קטנה, בת 5, ילדה מהממת ומוכשרת בטירוף שפשוט דיגמנה לנו.
מפגש שלישי
מפגש שלישי ואחרון, קבענו לנו ליום שבת בבוקר בשעה שש. יום שישי, אני גמורה מעייפות, מכוונת את השעון המעורר לרבע לחמש, כדי לצאת מהבית בסביבות חמש ורבע בדרכי לחוף הים בחדרה ונרדמת לי בכיף. כמובן שבין לבין, הילד מתקשר לעדכן אותי במשהו, מעיר אותי מהחלום ואני חוזרת להרדם מחכה שהשעון יעיר אותי ברבע לחמש. כמובן שזה לא קורה, מפני שהחתולה שלי החליטה שבארבע וחצי היא צריכה לעמוד מחוץ לדלת שלי ולילל, ככה בשקט בשקט כדי שאוציא אותה החוצה.
כמובן שכבר קמה מהמיטה, מתלבשת, משתדלת הכי בשקט שאפשר כדי לא להעיר את שאר דרי הבית ויוצאת לי לדרכי לפגוש את רפי בחוף הים בחדרה.
הכבישים ריקים, למעט אלו שחוזרים מבילוי לילה ארוך, או כאלו שבטח בזה הרגע נוסעים לטיול בחו"ל, או משוגעים כמוני שיוצאים לצלם בחשכת הלילה.
דייג - אוהב דגים?
בוקר ערפילי קמעה (טוב, קצת הרבה) בחוף ים קסום, והדייגים בדרכם לים שקורא להם. אולי ימצאו את דג הזהב ויגשים להם חלום? מי יודע. בינתיים נראה לי שהם מגשימים את החלום שלהם, עם החליפה האטומה למים, ההכנות לפני הכניסה, הציוד הנלווה, השקט שהים מקנה.
הסידרה שהכי אהבתי
בסיבוב בחוף הים, התגלו לנו אוצרות נפלאים. חבלים, חלודה ואפילו צמחייה שגדלה לים הים והיא מהממת ביופיה.
לסיום
קודם כל נהניתי משלושת המפגשים עם רפי קורן – מומלץ ביותר!!
הבנתי שאני פחות אוהבת לצלם מרחקים, יותר אוהבת לצלם קרוב ואפילו טובה בזה.
צילום אנשים בפעולה – זה עונג צרוף.
הבנתי שמשולש החשיפה זה משולש אהבה וצריך להתייחס אליו בכבוד הראוי.
אם בא לכם שאצלם אתכם, זה הזמן לספר לי.
מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה.
עד לפעם הבאה….
אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום
2 תגובות
איזה כיף של מתנה נתת לעצמך, לקרוא אותך ולראות את הצילומים, פשוט תענוג!
ניכר דרך התמונות שאת מאוד אוהבת את המצלמה והיא אוהבת אותך לא פחות…הכי חשוב תמשיכי להנות ולהתפתח
"השמיים הם לא הגבול" 🙂
תודה רבה ג'וד אהובה.
איזה כיף שקראת ונהנית גם מהכתיבה וגם מהצילומים.
בהחלט השמיים הם לא הגבול 🙂