אילת באוגוסט?
אנחנו נוסעים לאילת, השבתי כששאלו אותי מה אנחנו עושים בחופשה. מתי? באוגוסט…
לא היה אחד שלא הרים גבה ואמר לי שבטח נסבול מהחום. ובטח נבלה רק בים ובבריכה.
נכון שבילינו את רוב זמננו בים, אבל לא סבלנו מאוד מהחום.
אם אני משווה את החום של המרכז לחום של אילת, הייתי עוברת לגור באילת עכשיו.
חוץ מזה, יש באילת יתרון גדול נוסף – אין בכלל יתושים!! כן, כן, שמעתם נכון. אין בכלל יתושים.
כמה חיכינו לחופשה הזו
היי דרומה לאילת, אם אתם לא מכירים את השיר, כנראה אתם לא בגיל הנכון. חלק גדול מהילדות שלי עברה עלי בעיר הדרומית. הגעתי אליה כאשר הייתי בת 12, עזבתי בסוף כיתה י"א ושבתי אליה לשנה שנתיים מיד לאחר הצבא.
הטיולים השנתיים לאילתים, זה לא נסיעה ללילה וחזרה, אלא במינימום שניים שלושה לילות וכל הדרך חזרה – האוטובוס נרעד מהשיר "היי דרומה לאילת". כמה רצינו לחזור הביתה.
היעד המקורי לחופשה מבחינתו היה יוון. כל הזמן חיכיתי להקלה לעניין הבידוד לילדים, וכשזה לא הגיע, עשינו חישוב מסלול מחדש והחלטנו שאנחנו יורדים לאילת.
החלטנו שאנחנו יוצאים בסביבות תשע בבוקר ולשמחתי עמדנו ביעד.
הילדים, עדיין מנומנמים התמקמו כל אחד במקומו, תוך כדי שהם שוקעים בשינה וכך חלפה עלינו הנסיעה בשקט ובשלווה (כמעט…). לקראת הסוף כבר עלו הדציבלים (שלי בעיקר) אבל הגענו בשלום.
*התמונה מאתר freepick
הכיני גופך לחופשה 🙂
לקראת החופשה באילת, סידרתי גבות, הסתפרתי כך שהשערות הלבנות בצדעיים שלי משתלבות נפלא עם השיער, העליתי כמה קילוגרמים כדי להקל עלי את הצלילה למצולות, ארזנו חצי בית ונסענו לנו לעיר הדרומית אילת.
הטפרטורה בגיל 54
אחרי קניות, פריקת המזוודות, החלטנו שנוסעים לים. הרי בשביל זה התכנסנו לחופשה הזו.
למי שלא יודע, הטמפרטורת המים באילת, היא טמפרטורה קבועה. נעה בין 27 מעלות בשיא הקיץ (אוגוסט) ל-21 מעלות בשיא החורף (פברואר). ככל שחם יותר בחוץ, ככה "קר" יותר במים.
אבל! כשמגיעים לגיל 54, חום הגוף משתגע וההבדלים לא קיימים. כל מה שרוצים זה להכנס למים ולא לצאת מהם. וכך עשיתי במשך חמישה ימים. ביליתי שעות בתוך המים. אני מסכמת הכל בתור תענוג על חושי.
כמה עמוס באוגוסט?
בדרך כלל בחודש אוגוסט אנחנו לא נופשים באילת, אז אני יכולה להעיד על האוגוסט הזה, אוגוסט 2021. חופש גדול, כאשר מרבית האנשים לא יכלו לטוס לחו"ל, העיר הייתה עמוסה לעייפה. כדאי היה להזמין מקומות למסעדה הרבה לפני שהגענו – משהו שלצערי לא קרה, אבל התמזל מזלנו והצלחנו לאכול טוב, למרות הכל. אם אתם נוסעים בקרוב, תזמינו מקומות למסעדה מראש.
מצד שני, למצוא מקום חניה – זה היה הרבה יותר מסובך.
האם גם למתבגרים היה כיף?
המנהג של המתבגרים לא השתנה בהרבה. לישון עד מאוחר, מה שאומר שאין הרבה שינוי מהשהייה בבית – אין הרעת תנאים :-).
אחרי יקיצה טבעית למחצה בסביבות השעה 11:30, ארוחת בוקר קלה, התארגנות ונסיעה לים, להנות מכמה שעות של טבילה בים, שחיה בין הדגים סיפור מעניין בהמשך… וחזרה לחדר עייפים ומרוצים, לנח קצת לקראת ארוחת הערב.
בשבילי זו הייתה הזמנות נפלאה, להתעורר מוקדם, לקחת את המצלמה ולצאת לצלם.
לא צילמתי אותם הרבה, אבל מהמעט שכן צילמתי, אפשר לראות שהם מאושרים.
החוף בבוקר שייך לגיל השלישי ולחיל הים
שמונה ורבע בבוקר, אני מגיעה לחוף הצפוני (ליד טיילת הרודס) ושומעת מרחוק – הופ, הופ הופ – עידודים של אנשים ששוחים במים. צעדתי לכיוון ממנו הגיעו העידודים. בהתחלה חשבתי שזו קייטנה ואז, התחלתי לראות אותם יוצאים מהמים.
כיתות כיתות של חיילים, עם לבוש מלא של המדים, סנפירים לרגליהם ובתוך הים חנו הסירות שהביאו אותם לשם. לאט לאט הם התחילו לצאת, מחכים לשאר החיילים שיגיעו מתוך המים, תוך כדי שהמ"כ של הכיתות מעודדים אותם להמשיך בשחיה.
בעודי עומדת נפעמת מהמחזה, המציל כורז "חיל הים, אתם צריכים להזיז את הסירות שלכם". וחיל הים, ממשיכים לצאת מהמים, עד שאחרון החיילים יצא ורק אז, ניגש אחד המפקדים למציל ואמר לו: "הם סיימו עכשיו, אנחנו כבר חוזרים לסירות וממשיכים הלאה".
בשעה הזו, החוף שייך גם לדור השלישי, שמנצלים את הים לתרגילי ספורט, פגישה עם חברים, הליכה על החוף – מתכון מנצח להתחיל איתו יום מוצלח ורגוע.
דייג, אוהב דגים?
השאלה במקרה שלנו היא הפוכה… דגים, אוהבים את הדייג? מסתבר שקצת פחות מאשר הדייג אוהב דגים. כפי שכתבתי קודם, את ימינו בילינו על חוף הים, לרוב החוף היה בחוף "מיקונוס". מה שמיוחד שם שהדגים נמצאים ממש בסמוך לחוף. לא צריך לצלול עמוק (מסתבר שגם הקילוגרים שהעליתי היו מיותרים :-)). כל מה שצריך, זה להכנס למים, והדגים מגיעים אליך. דגים קטנים, בינוניים, גדולים, בשלל צבעי הקשת. מחזה מרהיב לכל הדעות. כדאי גם להצטייד במשקפת ולצלול.
גל, יש לו פחד מכרישים. הוא בטוח שבים באילת יש כרישים ולכן הוא לא נכנס למים העמוקים. יומיים לפני חזרתנו הביתה, הוא עמד במים, ליד ילד נוסף והאכילו את הדגים עם לחם. הדגים כמובן הצטופפו לידם וגל ניסה ל"דוג" את הדגים עם הידיים.
אחד הדגים, חשב שהרעיון לא כל כך מוצלח והחליט שהפעם מחליפים תפקידים והוא יהיה בתפקיד הדייג. וכך, גל, בעודו מנסה לתפוס את הדג, ננשך על ידיו ואת שארית אחר הצהריים בילינו במיון וגל "זכה" בשלושה תפרים.
כרישים אומנם לא היו, אבל דגים נושכים בהחלט יש.
ספורט ימי
הספורט הימי – שנראה כל כך פשוט אצל אחרים, עד לרגע שאתם מנסים בעצמכם ומגלים שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתם. במשך כמה ימים אסף ואני רצינו לצאת לשוט עם קייק שקוף באי האלמוגים, ובכל פעם שהתקשרתי נאמר לי שיש רוח ואי אפשר לצאת עם קייק. ביום האחרון, ניסינו את מזלנו שוב, ולצערי קיבלתי את אותה התשובה. בסוף, החלטנו ללכת לחוף אחר ושם שכרנו סאפ. ראינו ילדים קטנים מתפעלים את הסאפ ומתבגרים ואנשים מבוגרים שאצלם זה נראה כאילו הם נולדו עם המשוט ביד. ואצלנו? לא הבנו איך מצליחים להזיז את הסאפ מנקודה אחת לשניה בקו ישר. בסוף מצאנו פתרון יצירתי וכך שטנו לנו לעבר הים הגדול, בעוד המציל כורז לנו – תקחו ימינה…
לסיום
החוויות הן רבות ואני מבינה שאני לא יכולה להעמיס פה את הכל…
אם אם נוסעים לאילת לחופשה, לא לשכוח לקחת אתכם, קרם הגנה, משקפת, נעליים לים, ערכת עזרה ראשונה, ספר טוב והרבה סבלנות.
והכי חשוב, לא לשכוח מצלמה. ואם יש לכם מצלמה למים, זה מעולה!
מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה. עד לפעם הבאה….
אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום
6 תגובות
מהממת..
כתיבה נהדרת וצילומים מדהימים.
תמשיכי.. ותני פעם למישהו לצלם גם אותך 😉
תודה הילה.
איזה כיף שנהנית.
מתי שהוא ייעלם המחסום שלי להצטלם…
אהובה שאת מצחיקה אחת, בא לי גם לנסוע לאילת
תודה אוחתי.
בא לי שוב,😍
מאוד אוהבת את אילת, בצעירותי זאת היתה העיר שבה הרגשתי הכי חופשיה, כשהייתי מגיעה לאילת משהו היה נפתח בי – שמחה חח תמיד כיף באילת 🙂
איזה כיף לשמוע.
אילת אכן משחררת 🌷