יום חמישי, 22.7.2021, שני הילדים שלי יוצאים למחנה של התנועה ואנחנו בסופ"ש רק לעצמנו. למען האמת, לא היה לנו כזה כבר המון זמן.
ניצלנו את ההזדמנות שלאחותי יש "חמישי בחצר", וידאנו שהילדים עולים לאוטובוס של התנועה ושמנו פעמינו לצפון.
את תחילת היום, בילינו אצל אבי בעבודה תוך חשש כבד שהפקקים יהיו בעוכרנו, אבל לשמחתנו קיבלנו טיפ איך לברוח מהפקקים וכך עשינו.
קיבלה את פנינו
ברגע שירדנו מהאוטו, קיבלה את פנינו הסיקסק המהממת הזו.
למען האמת, היו שם שתיים או שניים, זכר ונקבה, אין לי מושג.
הסיקסק מטילה את ביציה על האדמה ועומדת על המשמר שלא יפגעו בהם ואם מישהו מתקרב, היא נכנסת ללחץ ומתחילה להשמיע קולות חזקים.
השתדלתי לא להתקרב יותר מידי, אבל כן הלכתי אחריה כדי לנסות לצלם אותה טוב יותר.
אחרי כמה שעות אצל אבי בעבודה, שמנו פעמינו לרמת הגולן. נסענו דרך חמת גדר, בכביש מתפתל והנוף שם לא פחות ממרהיב. כמה חבל שאין אפשרות לעצור בצד הדרך ולצלם. נראה לי שפשוט תצרכו לנסוע ולראות במו עיניכם.
ואז חיכתה לי הפתעה
שבוע לפני שנסענו לאחותי, שלחתי הודעה לחברה שלי ושאלתי אותה אם בא להם להצטרף אלינו.
זו לא סתם חברה, זו חברה שלא ראיתי בערך 30 שנה!!
ענת אמרה לי שהם מתכננים לנסוע ליון, אבל אם לא יסעו, הם יגיעו. היא לא חזרה אלי עם תשובה, אז הנחתי שהם נסעו ליון ושוב לא נצליח להפגש.
להפתעתי, הגעתי בערב לאחותי והנה היא הייתה שם, כאילו לא עברו כל השנים האלו, לא השתנה בכלל.
הייתי בת 12 כשנפגשנו לראשונה. עברנו מחדרה לאילת, ככה, באמצע השנה, בחודש דצמבר. נכנסתי לכיתה, ומאז היינו חברות, עד לאחר הצבא, כאשר עזבתי את העיר בפעם השניה. התוודענו אחת לשניה שוב באמצעות הפייסבוק, ניסינו לקבוע מפגשים ובכל פעם זה לא צלח.
לא השתנתה בכלל...
מכירים את המפגשים שנפגשים עם מישהו אחרי כל כך הרבה זמן ויש החששות, האם נזהה אותו, האם יהיה לנו על מה לדבר?
ענת, לא השתנתה בכלל… והשיחה? קלחה כאילו נפרדנו יום לפני כן, והמשכנו את השיחה כאילו כלום. ישבנו ביחד, שלוש וחצי שעות, בזמן שהמנות הגיעו אלינו לאט לאט ולא הפסקנו לדבר, לצחוק, להעלות זכרונות. כאילו חזרתי לילדות ולבגרות וחזרנו להיות אותן חברות מאז.
ממליצה לכם לנסות להפגש עם חבר/ת ילדות שלא נפגשתם איתם מזמן. אולי תגלו הפתעות טובות כמו שאני גיליתי.
ככה נראיתי כשנפגשנו לראשונה, בת 12 עם שיער ארוך
בטיול הזה הפעם, המצלמה לא עבדה שעות נוספות כמו בדרך כלל, אני הייתי יותר עסוקה בלרקום דברים חדשים עם חברה ישנה. נהניתי מכל רגע, והייתי חוזרת עליו שוב ושוב.
תודה לך ענת על ההפתעה המהממת הזו.
לסיום
איך אתם חגגתם את ט"ו באב?
שתפו אותי בתגובות שלכם, מבטיחה להשיב לכל אחד ואחת מכם.
מקווה שנהניתם מהצילומים, מהכתיבה. עד לפעם הבאה….
אם טרם ביקרתם בעמוד של מְפֻקְסֶלֶת זה הזמן לקפוץ להגיד שלום
8 תגובות
מאמר מרגש, שזורק אותי לסריקה במערכות היחסים בחיי.
אני מבינה בדיוק לה שאת מתכוונת והמסקנה שלי זה, שלאהבה אין גבולות ואין מרחקים לא בזמנים ולא בשום דבר שכובל אותנו לעצמנו
האהבה היא חופשיה והיא תמיד שם… זכית 🙂
תודה ג'וד על התגובה המרגשת. כנראה באמת שלאהבה אין גבולות ואין תאריך תפוגה 🙂
מקסים. לאהבה פנים וצורות שונות. כמו חברות מן העבר הרחוק:)
תודה מושית.
אכן לאהבה פנים רבות
רחל
כתיבתך הקולחת לוקחת אותי הקורא למסע כאילו ישבתי שם בעצמי
נחת רוח
תודה
תודה אמיר,
איזה כיף לשמוע 😍
תודה לך התרגשתי , ממש. חברות עם ניחוחות של פעם יש בה משהו מיוחד.
היה כייף להפגש, להתעדכן, להזכר ,דווקא בטו באב באהבה שהיתה פעם בין שתי חברות, בנות שהפכו לנשים ועברו כל כך הרבה לחוד ומה שחיבר כדבק איכותי זה הביחד שהיה אז.
חיבוק ממני ומקווה שיהיה לנו עוד מזה.
ענת, אני כותבת עם צמרמורת.
מקווה שזה לא יהיה המפגש האחרון, אלא הראשון מבין רבים