וואו אני –

חודש ימים חלפו מאז שהתגייסת ואתמול בלילה נפל לי האסימון – אני אמא של חייל. 

אחרי שיחת הטלפון שלנו אתמול בערב, ראיתי קצת טלוויזיה ואז הגיע הרגע שהשינה מתחילה להזדחל לה, כיביתי את האור והתכנסתי לתוך עצמי כדי להירדם.

וברקע מהשכנים, מישהו ערך מסיבה ואני שומעת צחוקים ומוזיקה ואנשים נהנים ואני אומרת לעצמי וואלה, החיים ממשיכים להם בשגרתם. ואני עורכת ביני לבין עצמי חשבון האם זה בסדר או לא בסדר בימינו אנו, אחרי 3 חודשים של כהות ואני אומרת וואלה, החיים ממשיכים. יש מי שחוגג יום הולדת וטוב שכך.

ותוך כדי הקשבה למוזיקה שהגיעה מאחד השכנים, והשינה ברחה לה, אני חושבת לעצמי שעד לפני חודש, עוד הייתי בהקשבה למתי תחזור הביתה בלילה, ועכשיו אני מחכה לך בסופי השבוע. 

ואז נפל האסימון – אני אמא של חייל.