בזמן האחרון, בכל פעם שאני נוסעת לקניות, אני רואה בשדות את הפועלים עובדים בשדות. כפופי גו, הולכים הלוך ושוב בין השבילים, לנקש, להוציא עשב שוטה, לבדוק שהכל תקין…
הרצון ללכוד את הרגע הנכון באמצעות המצלמה, גורם לי להתרגש בכל פעם מחדש.
לא פעם, אני פשוט נוסעת בחזרה הביתה, לוקחת את המצלמה איתי ונוסעת כדי לצלם. השבוע, חזרתי מקניות, ראיתי שהפועלים בשדה, הגעתי הביתה, חניתי את המכונית, נכנסתי הביתה, חטפתי את המצלמה ויצאתי בדרכי חזרה.
מודה, לא חשבתי על זה יותר מידי לעומק, מפני שאם הייתי חושבת על זה, הייתי נועלת נעליים סגורות ולא הולכת עם נעלי אצבע וכך היה ביכולתי גם להכנס לעומק השדה, ולא רק בקצוות – וכל זאת מפחד שיצוץ לי בדרך איזה נחש 🙂
הטרקטור שמסיע את הפועלים לשדות
הרצון הזה, לצלם את "התמונה המושלמת" התמונה "הלא מפוקסלת" גורם לא אחת לתסכול גדול.
בטח ובטח למישהי כמוני, שרק לפני רגע לקחה מצלמה ביד והתחילה לצלם.
כמות הקליקים של המצלמה הוא רב, עד שיוצאת לי תמונה אחת טובה.
אבל בלי להתייאש, אני ממשיכה וממשיכה ובסוף יוצאת תמונה שמשביעה את רצוני.
הכל צולם בשדה של בצלים
הרצון לצלם, בין "הפחד" שאני אגיע ויסרבו לי הוא תמיד שם.
מעבר ל"פחד" יש לפעמים גם את התחושה של אי נעימות, אנשים זרים, למה אני בכלל פונה אליהם. אבל, כאשר אני כבר מגיעה למקום, אני מתגברת על הכל, ופשוט שואלת את השאלה מהר, האם אני יכולה לצלם, וברגע שניתן לי אור ירוק, המצלמה נשלפת באותה המהירות והקליקים מתחילים להשמע.
הפועלים בשדה, ברגעים הקצרים שהצלחתי לתעד בעזרת המצלמה
מקווה שהצלחתי להעביר לכם את החוויה כפי שאני חוויתי אותה. מחכה כבר לחוויות הצילום הבאות. מבטיחה לשתף אתכם.
מוזמנים לספר לי אם אהבתם, מה עוד הייתם רוצים לשמוע.
2 תגובות
איזה כיף שחזרת לצילום וכמה שאת מוכשרת! עוד דבר טוב שיצא מהקורונה. מחכה לקרוא, לראות ולגלות עוד סיפורים מופלאים שאת מתעדת 💖
תודה רבה עמית.
לצלם זו אהבה מחודשת.
מבטיחה להמשיך ולשתף בתיעודים.