יום הורים
אחרי 12 שנות לימוד, שבהן אחת למחצית זומנו לפגישה עם המחנכת יחד עם הילד לשמוע על התקדמותו במערכת החינוכית לטוב ולרע, חשבתי שזהו, נגמרו ימי ההורים והם מאחורי, לפחות עם הילד הזה.
ימי הורים שלא תמיד התחשק ללכת אבל תמיד הלכנו, ולו רק לכבד את המורה שמקדישה את זמנה ובאה לספר לנו על קורותיו בבית הספר וגם כי הייתי סקרנית לשמוע מה יש לה לספר עליו, כשהוא לא נמצא לידי.
למען האמת, אף פעם זאת לא הייתה תגלית מדהימה, כי מה לעשות אני אמא נודניקית שתמיד צריכה להיות עם יד על הדופק ומציקה ושואלת שאלות גם במהלך השנה.
וגם, למזלי יש לי ילד שמשתף אותי בזמן אמת מה קורה איתו. כך שאף פעם זאת לא הייתה הפתעה גדולה. אבל תמיד הגענו, כי כמו שכתבתי קודם, צריך לכבד.
רק ביחד אל הקרב
לפני כשבועיים קיבלנו הודעה בוואטסאפ של ההורים עם המפקדים שבתאריך כזה וכזה יש יום הורים. כמובן שפתחנו יומנים, פינינו לנו את הזמן, התארגנו ובבוקר המיועד יצאנו לנו לדרכנו.
שעתיים של נסיעה והגענו לבסיס של הילד ואיתנו הגיעו עוד מאות הורים נרגשים. נרגשים מהמעמד, מכך שעוד רגע נפגוש את הילדים, את המפקדים, נעשה סיבוב בבסיס, בחדרים ונבין היכן הם מבלים את זמנם כשהם לא נמצאים איתנו.
למען האמת, גם אם הייתי צריכה לנסוע 4 שעות הלוך ו-4 שעות חזור הייתי עושה זאת ויש הורים שאכן עשו את הדרך הארוכה הזאת הלוך ושוב. מה שכיף, שבחזור הילדים חזרו איתנו הביתה לחמשוש, כך שבכלל זה היה שווה.
אז מה ההבדל אתם שואלים
ההבדל הוא שלהבדיל מבית הספר, במפגש עם המפקדים קיבלנו המון חיזוקים. סיפרו לנו כמה הילדים שלנו חזקים, נחושים, חדורי מטה.
נכון שהם בקושי נמצאים בצבא, חודש וקצת, אבל ההרגשה הייתה, אחרי ששוחחתי גם עם המ"כ, גם המ"מ וגם עם המ"פ שהם מודעים לילד שלי. רואים שהם לא שקוף מבחינתם. שהם הצליחו לראות במה הוא טוב.
ואני יכולה להגיד שאחרי 12 שנות לימודים, מעטות הן המורות שהצליחו להבין במה הילדים שלנו טובים. לרוב, זה במה הם לא טובים.
להיות אסף חממי ז"ל
אחד הדברים הכי משמעותיים שהמלחמה הארורה הזאת לימדה אותנו, זה על גבורתם של אנשים. במצב רגיל סביר להניח שיש אנשים שלא היינו שומעים עליהם לעולם, אלא אם כן אנחנו קרובים אליהם, או הם קרובים לילדינו, וחבל שכך. יש אנשים שכולנו צריכים להכיר, ולא משנה באיזה נסיבות. את המשפט להיות אסף חממי, שמעתי לא מעט בזמן האחרון, וככל שמעמיקים ולומדים עליו בהחלט אפשר להבין למה אומרים את זה.
ולמה אני מספרת לכם את זה?
אחד הדברים שהיו ביום ההורים, היה מפגש עם המ"פ. מפגש שלו עם כל ההורים. הדבר הראשון שהיה חשוב לו, זה לספר על עצמו, על משפחתו, כדי שנבין בידי מי אנחנו מפקידים את הדבר היקר לנו עלי אדמות.
אחרי ששמעתי את כל הסיפורים על אסף חממי ז"ל ועל מורשתו, הבנתי שיש עוד אנשים כמוהו בצבא, ואחד מהם זה המ"פ של הבן שלי. איש ערכי, אשר ערך הרעות זה ערך עליון בעיניו, לפני אפילו מצוינות. כי מצוינות אפשר להיות די בקלות, אבל רעות זה לא תמיד מגיע בקלות.
אמרתי לעצמי, שעם מפקד כזה אני יכולה להיות רגועה.
לסיכום, יום ההורים הזה היה שווה את הנסיעה, ולו רק בשביל המפגש הזה, שריגש אותי מאוד.
מאחלת לכל הילדים שהמפקדים שלהם יהיו כמו אסף חממי ז"ל, וכמו המפ"פ הנוכחי של הבן שלי.
הצבא ירוויח מכך, הילדים יריוויחו מכך, ואנחנו כהורים נרוויח מכך.
